במלחמת העולם השנייה רבים בישוב התגייסו לצבא הבריטי, ביניהם היו גם תימנים. יום אחד הגיע אחד מהם לירושלים, לבוש במיטב המדים הצבאיים, כשמתחת לכובע החייל מבצבצות שתי פאות מסולסלות. המראה היה כל כך בלתי רגיל, שהשתרך אחריו טור ארוך של ילדים סקרנים. לבסוף נמאס לאותו החייל והוא הסתובב אליהם וצעק להם במבטא תימני אסלי: "מה זה אתכם? לא ראיתם חייל בריטי?"
יום אחד צפיתי בנגרים הטורחים על סיר בשר לקומזיץ של הערב. כאשר הם הלכו לאכול צהריים, הצלחתי להגיע אל הסיר המבעבע. באתי מצויד בסיר משלי, אליו העברתי את כל הבשר עם רוב מי הבישול. בסיר של הנגרייה מילאתי מים, הבאתי נעלי תינוקות שהתבלו והוספתי ל"סיר הבשר" של הנגרים. את סיר הבשר האמיתי העברתי לפתיליה של המסגרייה. כאשר הנגרים הבינו שידם של המסגרים הייתה במעל, היה רוגז עצום, אבל בהמשך התנהל משא ומתן שבסופו כולנו התיישבנו יחד עם סיר הבשר האמיתי.
יום אחד יודקה, אחי ואני נכנסנו למסעדה בתל אביב. אני הזמנתי סלט ויודקה הזמין מרק עצם. כאשר סיימתי את הסלט שלי, יודקה עדיין המתין למרק שלו. לא הבין למה זה לוקח כל כך הרבה זמן. כשיודקה סיים לאכול ונשארה רק העצם בצלחת, לקחתי אותה וזרקתי דרך החלון החוצה. יודקה שאל: מה אתה עושה? אמרתי לו שאת העצם הזאת בדיוק ראיתי בשולחנות הסמוכים והחלטתי להפסיק את הסיבוב.
